<h1>רבינו ירוחם נכ"ב ח"ד</h1>
<h2>דף ו:</h2>
התקדשי לי במנה על מנת שתחזירהו לי אינה מקודשת דהוי כחליפין דהדרא סודרא למאריה פשוט בקדושין. יש מפרשי' דאם נתן לה מתנה לזמן ידוע ואמר לה תהא לי מקודשת בההיא הנאה שאת נהנית באותו זמן דהוי מקודשת ולא דאמי לחליפין דההיא הנאה לא הדרא ויש מפרשים דאינה מקודשת וראשון נראה עקר. פירו' דמתנה על מנת להחזיר בקדושין לא יועיל דלא נהנית שום דבר.
<h2>דף ח.</h2>
התקדשי לי במנה ונתן לה דינר הרי זו מקודשת וישלים דהוי כאלו אמר הרי את מקודשת לי בדינר על מנת שאתן לך מתנה וכל האומר על מנת כאלו אמר מעכשיו ואף על פי שלא הזכיר שום תנאי הוה ליה כמו כפליה לתנאיה וכאלו התנה. ומה שאמרנו במנה ונתן לה דינר דוקא במנה סתם אבל מנה זה ורצה אחד מהם לחזור אפילו בדינר אחרון יכולין לחזור. וכן במנה סתם והיה מונה והולך דעתיהו אכוליה פשוט בקדושין. התקדשי לי במנה זה ונמצא מנה חסר דינר אינה מקודשת. היה בו דינר רע מקודשת ויחליף. היה מונה ומשליך לתוך ידה ראשון ראשון יכולה היא שתחזור עד שעה שיגמור. זה אומר במנה וזו במאתים והלך זה לביתו ואח' כך תבעו זה את זה וקדשו פי' סתם ולא אמרו לא מנה ולא מאתים אם האיש תבע את האשה יעשו כדבריה פי' אם בא האיש לתבוע את האשה שתקבל קדושיה וקדשו סתם בודאי דעתם היא על מאתים ויתן לה מאתים ואם האשה באה לתבוע האיש ולבקשו שיתן לה קדושי' בודאי על מנה נתרצית ויתן לה מנה ויעשו כדברי האיש פשוט בתוספתא בקדושין [פ"ב הי"א]. ועוד בגמר' התקדשי לי במנה זה ונמצא מנה חסר דינר או דינר של נחושת אינה מקודשת וממירי שנתנו לה בלילה ולפיכך לא הכירה שהיה של נחשת אי נמי שמצאה אותו בין המעות ולא הרגישה בו דאם ידעה כבר סברא וקבילא. נמצ' דינר רע הרי זו מקודשת ויחליף ומיירי שיכולה להוציאו על ידי הדחק דאי לא נפיק היינו דינר נחשת.
<h2>דף יט:</h2>
על מנת שאין ליך עלי שאר כסות ועונה הרי זו מקודש' ותנאו בטל לגבי עונה כדין המתנה על מה שכתוב בתורה. ובדבר שבממון כגון שאר וכסות תנאו קיים פשוט בקדושין ובמציעא ובכמה דוכתי.
<h2>דף מז.</h2>
והתקדשי לי במנה סתם ולא אמר זה ונמצא חסר דינר מחלקת ויש מפרשים דאינה מקודשת ואפילו רצה המקדש לתת הדינר והרמב"ן כתב דמקודשת וכתב לפיכך לא כתבה רבינו ז"ל דדייקינן לה ממנה זה דדוקא מנה זה אינה מקודשת הא מנה סתם מקודשת.
<h2>דף מח:</h2>
התקדשי לי בכוס זה של יין ונמצא של דבש או בהפך בדינר של זהב ונמצא של כסף ואפילו הטעתה לשבח אינה מקודשת פשוט ויש מפרשים דוקא כשלא הכירה בו כשקבלו אבל הכירה בו וקבלו אפילו הטעתה לגריעותא הוי מקודשת דסבירא וקבילא וכן כתב הרב רבינו אשר. יש מפרשים שפירשו דוקא כשאמר לה בפירוש התקדשי לי בכוס של זהב ונמצא של כסף אבל בקדשה בכוס של כסף מכוסה זהב ואמר לה הרי את מקודשת בזה הויא מקודשת דמסתמא אין דעת' דוקא על הזהב כיון דלא אמר לה בפי' שהוא של זהב ויש מפרשים שכתבו דאינה מקודשת דאף על גב דאמרי' שיראי לא צריכי שומא אפילו הכי בדבר כזה טועה בודאי שהיא סבורה שהוא של זהב ונמצא של כסף צריך שומא. ומאחר שנחלקו בו גדולים הוי ספק מקודשת צריכ' גט.
<h2>דף מט.</h2>
על מנת שאני קורא עד שיקרא ויתרגם פירוש תרגום דידן ודוק' דאמר קרינא אבל אמר קראה אנא עד שיקרא תורה נביאים וכתובים בדיוקא. על מנת שאני שונה צריך שילמוד הלכות פי' משנה ודוקא דאמר תנינא אבל אמר תנאה אנא עד דתאני הלכתא ספרא וספרי ותוספתא. על מנת שאני תלמיד כל ששואלין אותו דבר בתלמודו ואומרה ואפילו במסכת כלה. על מנת שאני חכם כל ששואלין אותו דבר חכמה פירוש סברא בכל מקום ואומרה. על מנת שאני גבור כל שבני עירו מתיראין ממנו מפני גבורתו. על מנת שאני עשיר כל שבני עירו מכבדין אותו מפני עשרו. על מנת שאני צדיק אפילו רשע גמו' מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו. על מנת שאני רשע אפילו צדיק גמור מקודשת שמא הרהר עבודה זרה בלבו פירוש ובאלו השני האחרונים הוי ספק מקודשת פשוט ויש מפרשים שאם הוא רשע לבריות כגון גזלן וכיוצא בו אין יכול להיות צדיק עד שישיב הגזלה ויש מפרשים דכיון שהרהר להשיב הגזלה הוא צדיק. על מנת שאני בסם ונמצא בסם ובורסקי וכן על מנת שאני בן עיר ונמצא בן עיר וכרך או על מנת ששמי יוסף ונמצא שמו יוסף ושמעון מקודשת, אבל אם אמר על מנת שאיני אלא בסם ונמצא בסם ובורסקי וכל כיוצא בזה אינה מקודשת פשוט בתוספת[א].
<h2>דף מט:</h2>
על מנת שאני כהן ונמצא לוי או בהפך או נתין ונמצא ממזר או בהפך בן עיר ונמצא בן כרך או בהפך או על מנת שיש בת מוגדלת ואין לו או שאין לו ויש לו או על מנת שאין לו בנים ויש לו או בהפך וכן על מנת שאני עשיר ונמצא עני או בהפך באחד מכל אלו אפילו הטעתה לשבח אינה מקודשת ביוחסין דיכולה לומר מסנא דרב מכרעאי לא בעינא פשוט. ...ירושלמי לוי ונמצא כהן לא בעינא טרחא דכהונה. עני ונמצא עשיר לא בעינא דאיכא רווחא רבה עלי. בן עיר ונמצא בן כרך לא בעינא דהוינא מיצנעא. רחוק ונמצא קרוב לא בעינא דהוינא מטרפסא ואזלא מטרפס' ואתיא.
ועוד פשוט וכן הדין אם היא הטעת' לאיש. וכל אלו אף על פי שאמרה היא בלבי היה להתקדש לו אינה מקודשת ויש מפרשים דדוקא שלא הוציאה בשפתותיה אלא אומר' שבלבה היה להתקדש לו אבל אם אמרה כן בשע' קדושין הוו קדושי' כיון ששמע הבעל ושתק נתבטל התנאי וכן כתב הרב רבינו אשר.
<h2>דף נ.</h2>
על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת. על מנת שאין עליה מומין ונמצאו עליה מומין אינה מקודשת. וכל המומין הפוסלים בכהנים פוסלין בנשים ומוסיפין עליהן בנשים, והמומים הפוסלי' בכהנים שהוסיפו עליהן בנשי' כתבתים במישרים בדיני כתובה חלק שמיני בענין המומין פשוט ובכתובות. וכתבו התוספות ואפילו קדשה סתם ונמצאו עליה מומין או נדרים אינה מקודשת אלא מספק. ועוד פשוט ובאלו נדרים אמרו שלא תאכל בשר שלא תשתה יין ועוד שלא תתקשט בבגדי צבעונים, אבל בשאר נדרים ואפילו אמר נדרים סת' ואמר אי אפשי באשה נדרנית כלל הוי מקודשת מאחר שאין דרך בני אדם להקפיד בכך פירוש כי אם נדרה בעודה תחתיו יכול להקפיד על כל נדרים אבל נדרה מעיקרא אין יכול להקפיד אלא על אלו וכיוצא בהן כשהתנה סתם על מנת שאין עליה נדרי', אבל אם פירש על מנת שאין עליה שום נדר ונמצא עליה נדר אפילו כל דהו אינה מקודשת וכן בירושלמי.
במומי' ונדרים קדשה על תנאי ולא נתקיים התנאי וכנסה סתם ואפי' בעל לאלתר לא אמרינן מאחר שבעל מיד כמאן דהתנה התנאי הראשון בבעילה דאמי, אלא צריכה גט דאמרינן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובודאי לשם קדושין בעל פשוט וכן כתב רי"ף. ולית הלכתא כמאן דאמר והיא לא נתפשה וגומר ויש לך אחר' שאפילו לא נתפשה מותרת ואיזו זו שקדושיה קדושי טעות שאפילו בנה מורכב על כתפה ממאנת והולכת לה. ועוד מוכח ביבמות [ק"ז ע"א] דאין תנאי בנשואין דאם קדשה בלא תנאי ובעל על תנאי לא הוי תנאי וכן כתב הרמ"ה.
המקדש על תנאי ובטל התנאי אפילו כפל ואמר ואם לא יתקיים התנאי יהיה המעשה בטל אפילו הכי המעשה קיים אם בטל התנאי כדאיתא [כתובות ע"ג ע"א] אמר אביי לא תימא טעמיה דרב כיון דכנסה אחוליה אחליה לתנאיה כמו שכתבתי לעיל אלמא אם ביטל התנאי בפירוש בטל. וכמו שיוכל לבטלו כך יוכל להוסיף או לגרוע כגון אם קדשה על תנאי אם באתי מכאן ועד שני' עשר חדש תהיי מקודשת מעכשיו ורצו להאריך הוא והאשה התנאי הרי היא מקודשת בקיום התנאי כך כתבו הגאונים וכן נר' סברת הרמב"ם.
<h2>דף נט:</h2>
האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאח' שלושים יום ובא אחר וקדשה תוך שלושים יום מקודשת לשני לעולם. ואם לא בא אחר וקדשה מקודשת לאחר שלושים יום. ואפילו נתאכלו המעות יכולה לחזור בה תוך השלושים יום ומחזרת המעות. פירוש וכן הוא יכול לחזור בו תוך השלושים יום פשוט בקדושין. יש מפרשי' דהא דאמרי' מקודשת לשני דלא פקעי מכל וכל קדושי ראשון, דאם מת שני או גרשה תוך שלושים יום שחלו עליה קדושי ראשון, ואם מת או גרשה שני לאחר שלושים יום לא חלו עליה קדושי ראשון וכן כתוב בירושלמי והרא"ש כתב כי דבר תימה הוא דמכי פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר תוך שלושים כבר חזרה בה מקדושי ראשון ופקעי קדושי ראשון לגמרי.
ועוד פשוט הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלושים יום ובא אח' וקדש' תוך שלושים יום מקודשת ואינה מקודשת לראשון אפי' לאחר שלושים יום מקודשת מספק לשניהם ואסורה לשניהם עד שיגרשנה האחד דשמא תנאה הוי כשאמר לאחר שלושים יום ר"ל אם לא אחזור בי בתוך שלושים יום יהיו קדושין מעכשיו או שמא חזרה הוי כלומר שחוזר בו ממה שאמר מעכשיו ואמר איני רוצה מעכשיו אלא התקדשי לי לאחר שלושים יום. ואי תנאה הוי חיילי קדושי ראשון ולא קדושי שני ואי חזר' הוי חיילי קדושי שני ולא קדושי ראשון דהלכתא כרב דאמר מקודשת מספק לשניה'. ועוד פשוט אמר אביי ולטעמיה דרב אם בא אחד ואמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשי' יום ובא אחר ואמר לה הרי את מקודשת לי לאחר (ב') [כ'] יום ובא אחר ואמר לה לאחר עשר' ימים מראשון ומאחרון צריכה גט מאמצעי אינה צריכה גט ממה נפשך אי תנאה הוי דקמא קדושין דהנך לאו קדושין אי חזרה הוי האחרון קדושין דהנך לאו קדושין ורי"ף לא כתב ההיא דאביי וכן הרמב"ם וצריכה גט מכל אחד ואחד מפני שהיא מקודשת מכל אחד ואחד מספק. ונראה דפסקי כרבי יוחנן דאמר אפילו מאה תופסין בה דכל חד וחד רווחא לחבריה שבק וכן פסק רבי' חננאל כרבי יוחנן וצריכה גט מכלם.
<h2>דף ס.</h2>
על מנת שאתן לך מאתים זוז הרי זו מקודשת והוא יתן דתנאי הוי מקודשת ומקיים תנאיה ואזיל ואם קבלה קדושין מאחר קודם שנתן לה אינה מקודשת אלא לראשון דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דאמי. על מנת שאתן לך מאתים זוז מכאן ועד שלשים יום נתן לה תוך שלשים יום מקודשת ואם לאו אינה מקודשת פשוט כת' הר"ם נרבוני ז"ל שאם קדשה אחר תוך שלשים יום מקודשת ואינה מקודשת עד שלשים יום וכי שלמי שלשים יום אם לא קיים ראשון תנאיה פקעי קדושי קמא וגמרי קדושי בתרא ואינה צריכ' גט מראשון, ואם קיים ראשון תנאו אינה צריכה גט משני. ועוד כתב על ההיא דאמר על מנת שאתן לך מאתים זוז מקודשת והוא יתן וכו' שאם אמר המקדש שאינו רוצה לקיים התנאי לעולם שאין כופין אותו לקיימו אלא קדושין בטלים ואינה צריכה גט ומכל מקום בעל נפש לא ישאנה בלא גט דשמא אחר כך יאמר שרוצה לקיים התנאי כדי לקלקלה על השני ואם אומר שעדין רוצה לקיימו אין יכולין לכופו כל שנים עשר חדש כדין זמן שנותני' לבתולה ומשני' עשר ואילך אם אינו מקיימו כותבין עליו אגרת מרד ואם מת קודם שקיים התנאי אפילו חליצה לא בעיא. ואם מחלה היא התנאי בחיי המקדש הקדושין נגמרין מיד כאלו קיימו אף על גב דלענין גט לא אמרינן הכי משום דלצעורי מיכוין אבל הכא לא מיכוין אלא למעבד רעותא וכיון שמחלה הוי כאלו קבלה וכל הני תנאי מיירי בשלא כנסה עדין אבל אם כנסה הרי היא מקודשת מיד דמסתמא אמרינן בשעת כניסה לחופה אחוליה אחלי' לתנאי' כדאמרינן במקדש על תנאי ובעל. וכתובה חייב ליתן לה ממה נפשך שאם מחלה הרי נשואיה גמורים ואם לא מחלה באות' שעה הרי היא יכולה למחול עדין וכשתמחול איגלאי מילתא למפרע דנשואין גמורין נסבה וכתובה אית לה עליה עד כאן. ולקמן אכתוב דלא חיישינן שמא נתנם לה בלא עדים בדין על מנת שאראך מאתים זוז.
<h2>דף ס:</h2>
על מנת שיש לי מאתים זוז הרי זו מקודשת ויש לו אם ידוע שיש לו הרי זו מקודש' ודאי ואם אינו (יודע) [ידוע] חיישי' שמא יש לו ומקודשת מספק פירוש ואפילו הוא אומר שאין לו מקודשת מספק דחיישינן שמא נתחרט ורוצה לבטל הקדושין פשוט. על מנת שיש לי ביד פלוני אף על פי שאמר אין לו בידי מקודשת שמא עשו קנוניא. על מנת שיאמר יש לו בידי אם אמר יש לו בידי מקודשת ואם לאו אינה מקודשת פשוט בתוספתא. וכתב הרמ"ה על מנת שיש לי מאתים זוז ויש לו והם משועבדים לבעל חוב כיון דלא אקניא ליה מעכשיו מקודשת ודאי עד כאן.
על מנת שאראך מאתים זוז הרי זו מקדושת והוא שיראם משלו ואם הראה על השלחן ואפילו ממעות שיש בידו מעסק חבירו להרויח למחצית שכר אינה מקודשת פשוט וכתב הרמ"ה אף על גב שיש עדים שיכול להראות לה אינם קדושי' עד שיראם ויקיים תנאו דלהכי אמר על מנת שאראך ולא אמר על מנת שיש לי דלא ניחא ליה למסמך אעדים עד שיראם לה והיינו דקתני ויראנה דהוי תנאי יותר חמור מעל מנת שיש לי. ויש בה קולא אחרת שאינה בעל מנת שיש לי דאם אמר על מנת שיש לי לא הוו קדושי ודאי עד שיהו לו בשעת קדושין, אבל על מנת שאראך אפילו לא היו לו בשעת קדושין אלא לאחר קדושין מצא מציאה או ניתנו לו הוו קדושין. ואם אמר על מנת שאראך מאתים זוז שיש לי, דאית לי השתא משמע ולא הוו קדושין אלא אם כן הראה לה ממעות שיש לו בשעת קדושין עד כאן וכתב הרב רבינו אשר ולא נהירא דאפילו על מנת שאראך צריך שיראנה בשעת קדושין דאם לא כן מה גבול יש לו לעולם יאמר עדין יש לי זמן להראותם עד כאן. ועוד כתב הרמ"ה ובעל מנת שאראך מאתים זוז מספק לא חיישינן דילמא הראה לה למיהוי קדושי ספק, דכי חיישינן הכי בתנאי דעל מנת שיש לי דלאו מחוס' מעש' ואפשר שיש לו ולא ידע ביה אבל גבי תנאי דאתן או דאראך אם איתא דמקיים לתנאיה בסהדי הוה מקיים ליה כי ליכא סהדי לא חיישינן עד כאן.
על מנת שיש לי בית כור עפר הרי זו מקודשת והוא שיש לו משלו ואף על גב שיש לו באריסות אינה מקודש' עד שיהיה לו משלו. על מנת שיש לי במקו' פלוני ויש לו במקום אחר אינה מקודשת ואפילו שיאמר הוא אני אטרח ואביא הפירו' משם פשוט וכתב הרמ"ה דאפילו יש לו במקום אחר יותר קרוב ממקום התנאי אינה מקודשת דהא אמרינן דאפילו הטעתה לשבח דאינה מקודשת וכל שכן הכא שיכולה לומר בפירות של אותו מקום טב לי יותר ע"כ. וכתב הרב רבינו אשר ובהא מסתבר שאם אין לו באותו מקום אפילו קדושי ספק אין כאן דאי אפשר שאם היה לו באותו מקום שלא היה ידוע. ועוד פשוט על מנת שאראך בית כור עפר אינה מקודשת עד שיראה משלו כמו על מנת שיש לי.
כתב הרב רבינו משה בן מימון אם אמר יש לי מאתים זוז במקום פלוני והיו לו במקום אחר אינה מקודשת כמו בבית כור כדלקמן ונחלקו עליו משום דמעות נקל הוא להוליכם ממקום למקום ולא דאמי לבית כור. ופשוט בתוספתא כדברי הרב רבינו משה בר מימון. וכתב הרמ"ה אם לא נתברר שלא היו לו באותו מקו' בשעת קדושין אף על פי ששניהם מודים שלא היו לו מקודשת קדושי ספק דחיישינן שמא היו לו באותו מקום ונגנבו או נאבדו לאחר קדושין.
<h2>דף סא.</h2>
כל תנאי שיש בידו לקיימו ואין האשה יכולה להכחישו נאמן לומר קיימתי התנאי פשוט בתוספתא וכתב הרמ"ה וכן כל תנאי שבידה לקיימו ולא ידע הוא היא נאמנ' לומר קיימתיו כיון שאינו יכול להכחישה. וכל תנאי שהוא בינו לבינה כגון על מנת שתתן לי מאתים זוז כלל גדול אמרו המוציא מחבירו עליו הראיה, לפי' בקדושין היא נאמנת ומותרת לשוק ובגרושין הוא נאמן פי' שלא קיימה ואסורה ע"כ פי' בכל דבר שהוא נאמן לומר קיימתי אז היא מקודשת מספק. ולקמן אכתוב על מנת שאדבר עליך לשלטון אם נאמן לומר קיימתי.
כל תנאי שאינו כתנאי בני ראובן ובני גד אינו תנאי דבעינן תנאי כפול כדאמרינן בקדושי' ובעינן תנאי קוד' למעשה כדאמרי' ובעינן הן קודם ללאו כדאיתא בגטין ובעינן תנאי בדבר א' ומעש' בדב' אחר ובעינן דבר שאפשר לקיימו ואם לא התנה כך הוי מעשה קיים ותנאי בטל. וכל אלו הדרכים תמצאם מבוארים בענין גט בדיני תנאי הגט בדין צריך ליזהר בכל התנאי וכו' ושם ביארתי כי בקדושין ובגרושין בעינן כל אלו הדרכי' ושם ביארתי כי בקדושין על מנת או מעכשיו אי בעינן כל אלו הדרכים האמורים ומשם תרא' באר היטב. ואם לא כפל והוא בענין שבעבור שלא כפל יהיו קדושיו בטלים כתבו התוס' לא שיהיו בטלים לגמרי אלא מקודשת מספק. וכן כתב הרב רבינו אשר על ההיא דאמ' רבא אתרוג זה נתון לך.
<h2>דף סב.</h2>
המקדש ואומר סבור הייתי שהיא כהנת והרי היא לויה או בהפך. עניה והיא עשירה או בהפך הרי זו מקודשת מפני שלא הטעתו פשוט. הרי את מקודש' לאחר שאתגייר לאח' שתתגיירי לאח' שאשתחרר לאחר שתשתחררי לאחר שימות בעליך לאחר שיחלוץ ליך יבמיך אינה מקודשת פשוט. וכתב רי"ף דהאי תנא סבר אין קדושין תופסין ביבמה לשוק ולא קיימא לן הכי הילכך הוי ספק מקודש' וכן כתב הרמ"ה והרב רבינו משה בר מימון ובדין יבמה כתבתיו בחלק שלישי. ועוד פשוט וכן האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקבה תהא מקודשת לי לא אמר כלום. ומדקדק בירושלמי הא בת יומא חדא מתקדשת בכסף. פירו' ואפילו אשתו מעובר' והוכר העוב', אבל הרב רבינו משה בר מימון כתב שאם היא מעוברת והוכר העובר מקודשת כי הוא פסק כרבה ורב יוסף וכאיכא דאמרי.
<h2>דף סג.</h2>
על מנת שאדבר עליך לשלטון ואעשה עמך כפועל דבר עליה לשלטון ועשה עמה כפועל הרי זו מקודש' ואם לאו אינה מקודשת וצריך שיתן לה שוה פרוטה לקדושין דאינה מקודשת בשכר כמו שכתבתי בחלק ראשון פשוט. וכתבו התוס' כיון שדבר עליה לשלטון ועשה (עמו) [עמה] כפועל מקודש' ואינה יכולה לומר לדברים הללו ולמלאכה כזו לא הייתי חפצה אבל מן התוס' משמע שדברים ידועים הם מה שיש לו לדבר עליה כשאומר על מנת כדאמרינן בתוספת' על מנת שאדבר עליך לשלטון אם דבר עליה כדרך המדברים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת במה שאדבר עליך לשלטון אם דבר עליה שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת. וכבר כתבתי בחלק ראשון כי בשכר אינה מקודשת. ועוד נראה מן התוספתא שאם ידוע בעדים שקיים התנאי ודבר לשלטון מקודשת ודאי ואם אינו ידוע בעדים והוא אומר קיימתי התנאי מקודשת מספק. וכן כתב הרב רבינו אשר. ולמעלה כתבתיו בדין כל תנאי שבידו לקיימו.
על מנת שירצה אבא כלומר המקדש אמר על מנת שירצה אבי רצה האב מקודשת לא רצה אינה מקודשת ומפרש בגמ' דעל מנת שירצה רוצה לומר שישתוק ורצה האב רוצה לומר ששתק בשעת שמועה מקודשת ואם לא רצה ר"ל ואם לא שתק אלא מיחה מיד ששמע אינה מקודשת ואם מת האב קודם ששמע הרי זו מקודשת ואם אמר על מנת שיאמר אין אי אמר אין מקודשת לא אמר אין אינה מקודשת מת האב קודם שיאמר אין אינה מקודשת דהא לא אמר אין ואם אמר על מנת שלא ימחה אבא מת האב עד שלא מיחה הרי זו מקודשת אבל כל ימי האב אינן קדושין אף על פי ששתק דכל ימיו יכול למחו'. מת הבן מלמדין האב שיאמר איני רוצה כדי שלא תזקק ליבום ואם אמר על מנת שלא ימחה אבא כמו שכתבתי ואמר אביו אין ואחר מיחה יש מי שכתב דכיון דאמר אין שוב אינו יכול למחות ויש מי שכתב דיכול למחות לעולם אפילו אמר אין. ואם אמר על מנת שירצה אבא נסתפקו המפרשים אם דינו כמי שאמר על מנת שישתוק או כמי שאמר על מנת שיאמר אין או כמי שאמר על מנת שלא ימחה וראוי להחמיר ולתת לו כל חומרות אלו השלשה. והרמב"ם כתב כי דינו כמי שאמר על מנת שישתוק או כמי שאמ' על מנת שיאמר אין. ויש מי שכתב שאם קבע זמן למחות ועבר הזמן ולא מיחה מקודשת ואם לא קבע זמן כל ימיו יכול למחות. והרמ"ה כתב ואם אמר על מנת שיאמר אין כל היכא דאמר אין אפילו לזמן מרובה מקודשת ואפילו אמר מעיקרא לא דהא מקיים תנאה לבסוף לפיכך היא לעולם בספק מקודשת עד שימות האב. ואם מת הבן אף על פי שאמר האב איני רוצה או חולצת או מתיבמת אבל בלא חליצה אינה פטורה דילמא אמר בתר הכי אין ומקיימי קדושי למפרע והויא יבמה לשוק אבל חולצת או מתיבמת ממה נפשך דאי מיגליא מילתא דהוו קדושין שפיר מיבם ואי לא שפיר קא נסיב. ואם אמר על מנת שישתוק בשעת שמיעה משמע ואי אשתיק בשעת שמיעה הוו קדושין אפילו אמר בתר הכי לא. ואי אמר בשעת שמיעה לא אע"ג דאמר בתר הכי אין אינה מקודשת לפיכך אם מת האב מקודשת. ואם מת הבן עד שלא שמע האב מלמדין האב לומר בשעת שמיעה איני רוצה. ואם אמר על מנת שלא ימחה סתם אפילו אמר אין אינה מקודשת קדושין גמורים עד שימות דשלא ימחה לעולם משמע. על מנת שאעשה כך וכך כל זמן שיעשה אותו דבר אז קיי' התנאי. וכן על מנת שלא אעשה כל זמן שיעשה בטל התנאי כך דקדקו הפסקני' מההיא שכתבתי שיכול למחו' לעולם.
